אינני שלם עם מה שבינתיים לומדים מ"דוח וינוגרד".
הדגשים של הדוח מפריעים לי – ליתר דיוק, אי הבלטת הדגשים הנכונים. אמנם אני מודה שלא קראתי את כל 300 ומשהו עמודיו. אני ניזון מהסיכום שהקריא וינוגרד בהופעה טלוויזיונית מאוד מתוקשרת, מהרבה כתבות כתובות ומדוברות של אנשי התקשורת, ומאווירה כללית הקובעת את עיקר הדגשים והאשמות לכישלונות מלחמת לבנון השנייה. ההתמקדות עדיין על שלושת "גיבורי" המערכה – ראש ממשלה חדש ופזיז, שר בטחון חדש ללא ניסיון הממעיט בייעוץ מקצועי, ורמטכ"ל יהיר המכיר את השמים אך ללא רגליים על האדמה.
כל אלו הם הדגשים של ראייה קיצרת תווך על מה שקרה במלחמת לבנון השנייה. קיוויתי להרבה יותר דגש על תהליכים אסטרטגיים שהתפתחו ונמשכו והתעצמו לאורך תקופה של 40 שנה המקדימות למלחמה זו.
נראה לי ששורה התחתונה מתקבצת לשני משפטים:
הצבא והממשלות הכשילו אחד את השני לאורך השנים.
שניהם הכשילו את העם, והעם הכשיל את שניהם יותר ויותר לאורך השנים.
אפשר להציג זאת גם במשפטים אלו:
40 שנות כיבוש אשר נתמכו על יד כמעט כל הממשלות ואשר נתמכו על ידי רוב ברור של העם הפכו את הצבא למשטרה השומרת על מתנחלים וּמְשַטֶרֶת בפלסטינאים. רוב חיילנו נהפכו לשוטרים במדי צה"ל. משטרה לא בנויה לניהול מלחמה.
זאת לא שמענו מדו"ח וינוגרד.
אנחנו בעמנו, והרי כל העם האמין ביכולת הצבא לטפל בכל בעיה. טעינו. ולא רק פעם. האמנו כך במלחמת לבנון הראשונה – והצמחנו את החיזבללה. האמנו כך ביהודה ושומרון – וקיבלנו אינתיפאדה אחרי אינתיפאדה. אפשרנו לצבא להרוס את הרשות הפלסטינאית של הפת"ח – וקיבלנו את הרשות של החמס. כל תוצאה הייתה גרועה יותר מהמצב הקודם.
אפשרנו ועודדנו למתנחלי יהודה ושומרון ועזה להפוך את השטחים לזירת נדל"ן משיחי, והאמנו שהצבא יוכל להגן עליהם ולשַטֵר בפלסטינאים המקומיים. וכאן הייתה הצלחתנו הגדולה של הפיכת הצבא למשטרה. והאם כבר הזכרנו שמשטרה אינה בנויה למלחמה ??
עם תוצאות מלחמת לבנון השנייה מתנפץ הבלון של צבא "כל יכול". תשעה חודשים לאחר מכן, עם הסיכומים הראשוניים של ועדת וינוגרד – הבלון שוב מקבל אישור להתנפח. רק נחליף ראש ממשלה חדש ופזיז. נחליף שר בטחון ללא רקע צבאי. נחליף רמטכ"ל שרק מבין בחיל אויר. הכל שוב יסתדר. זאת הפרשנות של רוב הכתבים. זאת הפרשנות של רוב העם.
רוב העם ממשיך לאשר את השיטור בשטחים, מאמין עוד יותר בהחזקת הנדל"ן בשטחים, בוכה על היציאה מעזה, ומבקש קברניטים חדשים שינפחו לנו מחדש את אותו בלון של צבא "כל יכול". דוח הביניים של ועדת וינוגרד בחן תקופה קצרה של כשלים מבלי לבחון שורשים, וכך מאפשר ניפוח הבלון מחדש.
והמלחמה הבאה הגדולה עוד לפנינו. לא מבצעי שיטור, לא הגנה על מתנחלים, לא הריסת בתים, לא מרדפים אחר מבוקשים, לא תרגילי מחסומים. גם לא פעולות גמול או מבצעי קומנדו. מלחמה. מלחמה באמת. חיל האוויר יאפשר בלימה. מה תאפשר ה"משטרה".
שתי סיבות אסטרטגיות דורשות החזרת המתנחלים ובהמשך - ובתיאום – התנתקות מהשטחים:
א. להחזיר אותנו להוויה של עם המגן על ארצו ולא על כיבושו.
ב. להחזיר את הצבא למוכנות צבאית במקום משטרתית.
מעניין מה יאמר או יתקן דוח ועדת וינוגרד הסופי. לצערי, אינני צופה שינוי באכזבתי.
הדגשים של הדוח מפריעים לי – ליתר דיוק, אי הבלטת הדגשים הנכונים. אמנם אני מודה שלא קראתי את כל 300 ומשהו עמודיו. אני ניזון מהסיכום שהקריא וינוגרד בהופעה טלוויזיונית מאוד מתוקשרת, מהרבה כתבות כתובות ומדוברות של אנשי התקשורת, ומאווירה כללית הקובעת את עיקר הדגשים והאשמות לכישלונות מלחמת לבנון השנייה. ההתמקדות עדיין על שלושת "גיבורי" המערכה – ראש ממשלה חדש ופזיז, שר בטחון חדש ללא ניסיון הממעיט בייעוץ מקצועי, ורמטכ"ל יהיר המכיר את השמים אך ללא רגליים על האדמה.
כל אלו הם הדגשים של ראייה קיצרת תווך על מה שקרה במלחמת לבנון השנייה. קיוויתי להרבה יותר דגש על תהליכים אסטרטגיים שהתפתחו ונמשכו והתעצמו לאורך תקופה של 40 שנה המקדימות למלחמה זו.
נראה לי ששורה התחתונה מתקבצת לשני משפטים:
הצבא והממשלות הכשילו אחד את השני לאורך השנים.
שניהם הכשילו את העם, והעם הכשיל את שניהם יותר ויותר לאורך השנים.
אפשר להציג זאת גם במשפטים אלו:
40 שנות כיבוש אשר נתמכו על יד כמעט כל הממשלות ואשר נתמכו על ידי רוב ברור של העם הפכו את הצבא למשטרה השומרת על מתנחלים וּמְשַטֶרֶת בפלסטינאים. רוב חיילנו נהפכו לשוטרים במדי צה"ל. משטרה לא בנויה לניהול מלחמה.
זאת לא שמענו מדו"ח וינוגרד.
אנחנו בעמנו, והרי כל העם האמין ביכולת הצבא לטפל בכל בעיה. טעינו. ולא רק פעם. האמנו כך במלחמת לבנון הראשונה – והצמחנו את החיזבללה. האמנו כך ביהודה ושומרון – וקיבלנו אינתיפאדה אחרי אינתיפאדה. אפשרנו לצבא להרוס את הרשות הפלסטינאית של הפת"ח – וקיבלנו את הרשות של החמס. כל תוצאה הייתה גרועה יותר מהמצב הקודם.
אפשרנו ועודדנו למתנחלי יהודה ושומרון ועזה להפוך את השטחים לזירת נדל"ן משיחי, והאמנו שהצבא יוכל להגן עליהם ולשַטֵר בפלסטינאים המקומיים. וכאן הייתה הצלחתנו הגדולה של הפיכת הצבא למשטרה. והאם כבר הזכרנו שמשטרה אינה בנויה למלחמה ??
עם תוצאות מלחמת לבנון השנייה מתנפץ הבלון של צבא "כל יכול". תשעה חודשים לאחר מכן, עם הסיכומים הראשוניים של ועדת וינוגרד – הבלון שוב מקבל אישור להתנפח. רק נחליף ראש ממשלה חדש ופזיז. נחליף שר בטחון ללא רקע צבאי. נחליף רמטכ"ל שרק מבין בחיל אויר. הכל שוב יסתדר. זאת הפרשנות של רוב הכתבים. זאת הפרשנות של רוב העם.
רוב העם ממשיך לאשר את השיטור בשטחים, מאמין עוד יותר בהחזקת הנדל"ן בשטחים, בוכה על היציאה מעזה, ומבקש קברניטים חדשים שינפחו לנו מחדש את אותו בלון של צבא "כל יכול". דוח הביניים של ועדת וינוגרד בחן תקופה קצרה של כשלים מבלי לבחון שורשים, וכך מאפשר ניפוח הבלון מחדש.
והמלחמה הבאה הגדולה עוד לפנינו. לא מבצעי שיטור, לא הגנה על מתנחלים, לא הריסת בתים, לא מרדפים אחר מבוקשים, לא תרגילי מחסומים. גם לא פעולות גמול או מבצעי קומנדו. מלחמה. מלחמה באמת. חיל האוויר יאפשר בלימה. מה תאפשר ה"משטרה".
שתי סיבות אסטרטגיות דורשות החזרת המתנחלים ובהמשך - ובתיאום – התנתקות מהשטחים:
א. להחזיר אותנו להוויה של עם המגן על ארצו ולא על כיבושו.
ב. להחזיר את הצבא למוכנות צבאית במקום משטרתית.
מעניין מה יאמר או יתקן דוח ועדת וינוגרד הסופי. לצערי, אינני צופה שינוי באכזבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה