פתיחה מחודשת של בלוג - 1.7.2010

לאורך מספר שנים אני נוהג לשלוח דרך דוא"ל (אי-מייל) דיווחים ומחשבות לרשימה ארוכה של חברים ומכרים. כבר זמן מה מפצירים בי אחדים מחברי להעביר את כל מכתבי העבר לבלוג אישי. עבורי זה מרגיש מוזר במקצת והרבה פחות אישי מאשר מכתב בדוא"ל, אך לאחרונה נכנעתי כניסיון לראות איך ארגיש עם זה והאם אוכל להחזיק מעמד בזה.
לבלוג זה אני מעביר (לאט, לאט) דברים שנשלחו בעברית (אין הרבה), כולל אחדים מהדברים שכתבתי אך לעולם לא שלחתי.


רוב מכתבַי היו (וכנראה יהיו) באנגלית והגיעו לרוב אל קוראֵי אנגלית בחו"ל.
אותם כללתי בבלוג נפרד:
http://aaronsharif.blogspot.com/



יום שלישי, 8 במאי 2007

31 נהגים ב-3 דקות זה אנחנו

31 נהגים – 31 כלי רכב – לפחות 50 נוסעים – ועוד כמה הולכי רגל – לא יודע כמה – כולם עברו ליד רוכב אופנוע שוכב באמצע הכביש בצומת סואן – לידו אופנוע שכובואף אחד לא עצר - אף אחד לא עצראף אחד לא עצראף אחד לא עצראף אחד לא עצראף אחד לא עצר - ואף אחד לא עצר.

3 דקות שלמות עברו עד שקריאה ראשונה הופנתה למגן דוד אדום – על ידי מישהו – כך שומעים מהמשטרה. שבו רגע – אל תזוזו – עוד רגע – אל תזוזו – עוד רגע. 3 דקות זה המון זמן. אף טלפון נייד לא זז ממקומו. 31 מכוניות חלפו על הגופה - 3 דקות עברו ליד, ולא עצרו – וגם לא הזעיקו !!


והמצלמה צילמה הכל. חסד אחד אפשר להגיד על כל הנהגים שעברו בצומת.....הם לא דרסו אותו שנית. עקפו והמשיכו הלאה. חסד אחד. חסד אחד.


נהג אחד הוא נבלה. 3 נהגים זאת כבר קבוצה שולית מאורגנת של נבלות. אבל 31 נהגים – זה אנחנו ! זה אנחנו!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה