פתיחה מחודשת של בלוג - 1.7.2010

לאורך מספר שנים אני נוהג לשלוח דרך דוא"ל (אי-מייל) דיווחים ומחשבות לרשימה ארוכה של חברים ומכרים. כבר זמן מה מפצירים בי אחדים מחברי להעביר את כל מכתבי העבר לבלוג אישי. עבורי זה מרגיש מוזר במקצת והרבה פחות אישי מאשר מכתב בדוא"ל, אך לאחרונה נכנעתי כניסיון לראות איך ארגיש עם זה והאם אוכל להחזיק מעמד בזה.
לבלוג זה אני מעביר (לאט, לאט) דברים שנשלחו בעברית (אין הרבה), כולל אחדים מהדברים שכתבתי אך לעולם לא שלחתי.


רוב מכתבַי היו (וכנראה יהיו) באנגלית והגיעו לרוב אל קוראֵי אנגלית בחו"ל.
אותם כללתי בבלוג נפרד:
http://aaronsharif.blogspot.com/



יום חמישי, 3 במאי 2007

איפה הסטודנטים ?

הירהורים על שביתת הסטודנטים:
יתכן ואף סטודנט לא יקרא מכתב זה – אבל אולי כן.


סטודנטים יקרים,


אני בעד שכר לימוד חינם (אמיתי) בבתי הספר. אני בעד יותר שעות חינוך בבתי הספר. אני בעד כיתות קטנות יותר ולא צפופות. אני בעד המורים. אני בעד שעות העשרה וחוגים לכל הילדים ולא רק לילדי אמידים ומבוססים.


איפה אתם בכל הנ"ל. יש לנו מדינה הזונחת את החינוך מגיל הצעיר עוד לפני שמגיעים אליכם. לא כדאי להיות מורה אם צריך לפרנס משפחה וניתן למצוא אפשרויות אחרות. לא כדאי להיות תלמיד הנזקק לעזרה או ילד מחונן בכיתות השואפות ל-40 תלמידים.

הגישה הציבורית לערך "חינוך" נקבעת עוד הרבה לפני הגעתכם לאוניברסיטה. ולא מרגישים אתכם במאבקים הציבוריים לשינוי הגישה הציבורית. ובכלל, הלימודים שלכם ממשיכים כסדרם כאשר המורים שובתים, כאשר מקצצים בתקציבי חינוך ובשעות לימוד ובמורים והופכים את הקריירה בחינוך לבלתי סבירה ומבריחים את המוכשרים היכולים למצוא עתיד אחר. ואיפה אתם מול כל אלו. לא מפגינים ולא שובתים את לימודיכם ולא עומדים בצמתים ולא...ולא... ולא.

ובכלל מתקשים לראות אתכם מעלים ראש מול מגמה שלטונית נחרצת של העדפת הרווחה של משפחות ההון על פני רווחת משפחות העוני, הפרטת שרותים ציבוריים (ראה לדוגמה: ערך "אבטלה ותוכנית ויסקונסין" והיד עוד נטויה), וקיצוצי רווחה שהביאו לנו את כיכר הלחם וצעדת ויקי קנפו ומחאת חולי הסרטן, וגידול עצום במספר הנדרשים לעמותות נותני צדקה וחסד לאביונים. ואיפה אתם מול כל אלו. לא מפגינים ולא שובתים את לימודיכם ולא עומדים בצמתים ולא...ולא... ולא.


אני מבין. אתם עסוקים בלימודים. אין לרובכם זמן להתעסק בצרות של אחרים. ובכלל, אתם הרי חלק מהציבור הישראלי - ציבור אשר ברובו הגדול לא מתעסק בצרות של אחרים. כל אחד והצרה שלו. לבד....לבד....לבד.


אני גם בעדכם. חוסר התמיכה השלטונית בחינוך לא פוסחת על החינוך הגבוה. אבל לא בעיניים עצומות. יש ביניכם היכולים לשלם יותר, ויש היכולים לשלם פחות. אנא הסכימו לאבחנה הזאת. יהיה זה קרש קפיצה נאות להתחלת ההתעסקות המאורגנת שלכם בצרות של אחרים. ומי יודע....אולי משם תצעדו הלאה והלאה למחאות על צרות נוספות של אחרים בחברה שלנו, ואולי אפילו תשפיעו על שינוי הגישה השלטונית והציבורית למדיניות הרווחה. אולי גם בשנה הבאה תתנו מספר שבועות של הפסקת לימודים לטובת עזרה למחאות חברתיות של אחרים. נא לזכור: כל האחרים הם אנחנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה