פתיחה מחודשת של בלוג - 1.7.2010

לאורך מספר שנים אני נוהג לשלוח דרך דוא"ל (אי-מייל) דיווחים ומחשבות לרשימה ארוכה של חברים ומכרים. כבר זמן מה מפצירים בי אחדים מחברי להעביר את כל מכתבי העבר לבלוג אישי. עבורי זה מרגיש מוזר במקצת והרבה פחות אישי מאשר מכתב בדוא"ל, אך לאחרונה נכנעתי כניסיון לראות איך ארגיש עם זה והאם אוכל להחזיק מעמד בזה.
לבלוג זה אני מעביר (לאט, לאט) דברים שנשלחו בעברית (אין הרבה), כולל אחדים מהדברים שכתבתי אך לעולם לא שלחתי.


רוב מכתבַי היו (וכנראה יהיו) באנגלית והגיעו לרוב אל קוראֵי אנגלית בחו"ל.
אותם כללתי בבלוג נפרד:
http://aaronsharif.blogspot.com/



יום חמישי, 22 ביולי 2010

משהוא על ביבי, ליברמן ושות'

לפעמים אני נתקל בדברים מסביבי אשר היו יכולים להוציא אותי מהכלים. והם לא.......כי אז אני חושב על ביבי וליברמן ושות'.

דוגמאות? בסדר.......

א. באתר קומפוסט קהילתי שהקמתי ושאני ומתנדבים נוספים מבלים שם קצת מזמנינו, אני לעיתים מגיע ומוצא שמישהו גנב לנו ציוד או תוצרת מוכנה. הערך הכספי אולי מסתכם בכמה מאות ₪ לשנה (אולי קצת יותר), אך עצם הגניבה יכול להרגיז ולקומם. אנחנו מקדישים מזמננו (וכספנו) ומישהו בא וגונב...סתם ככה....נו, זה לא יכול לעלות על העצבים??...... וזה לא.

ב. כל חורף יש לנו דליפת מים ממקור לא ידועה מהמרפסת שלנו (אולי) לקירות הדירה של השכנים מתחתינו. בדקו מומחים. פתחנו רצפות וקירות. מאז בניית הבניין המשותף שלנו הוחלפה רצפת המרפסת (70 מ"ר) פעמיים. יקר מאוד, ובפיקוח מלא של מהנדס לבעיות כאלו. אנחנו עדיין פותחים רצפות וקירות, ועדיין לא מגיעים למקור. זה יכול היה לאכול אותי....הלא לדעת....העלות.... עגמת הנפש לשכנים ולנו גם יחד......וזה לא.

ג. היה שבוע שחזרנו הביתה והכל התבלגן לנו. המחשב החליט לעשות בעיות של וירוס. השלט לטלויזיה הפסיק לפעול. הקומקום גמר את חייו. המזגן הוציא אויר והנמלים פתחו בהתקפת מלחמת עולם במטבח. והכל ביום שישי לקראת סוף שבוע עם אורחים. מה לעשות? זה צריך היה להכניס אותי לפאניקה רבתית, עם צרור של קללות עסיסיות וייאוש גמור לגבי מהות החיים...... וזה לא.

טוב....מספיק דוגמאות, אבל כולם הרי יודעים שיש כאלו והרבה נוספים בחיי היום יום שלנו....וכל אלו יוצרים לנו שיער אפור עד לבן, משחקים לנו עם לחץ הדם ויוצרים את הקמטים על הפנים. אבל לא לי...אני חסין מפני תופעות אלו במצבים כנ"ל.......והכל הודות לביבי וליברמן ושות'.

במצבים כנ"ל אני מצליח לזכור שהלוואי ורק אלו היו הבעיות הגדולות שלי.הרי בעיות אלו מתגמדות לאומת הבעיות שנוצרות לנו ע"י הממשלה ופוליטיקאים כמו ביבי וליברמן.....אז אם כבר לכעוס, לקלל, לתפוס עצבים, להיכנס לפאניקה.......ביבי וליברמן עושים לי את זה, ואני מודה לשמים על כך שבעיות היום-יום אינם מתקרבות לאלו הנוצרות לנו ע"י ב' ו-ל'. הרי הם אלו היוצרים לי שיער אפור עד לבן, משחקים לי עם לחץ הדם ויוצרים את הקמטים על הפנים. כנראה בזכותם אני שורד נפשית ופיזית את יתר בעיות היום-יום בשלוות נפש יחסית....הודות לביבי וליברמן ושות'.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה