היישוב כבר איננו....

הַיִּישּׁוּב כְּבָר אֵינְנּוּ,

רק שְׁלוֹשֶׁת הַבְּרוֹשִׁים עוֹד שָׁם.

כְּבָר אֵין בַּנוּ כְּפָר

הַכֹּל כְּבָר פַּרְבַר

אֲדָמָה נֶעֶלְמָה

יַבְשָׁה יַבְשָׁה

הָרְחוֹבוֹת מַלְּאוּ אַסְפַלְט.

הַגֶּשֶׁם זוֹרֵם לְנָתִיב מְתֻכְנָן

אֲדָמָה לֹא רוֹאָה חֶדְוָה,

אֵין בֹּץ, לֹא בּוּצָה,

וְגַם לֹא טִיט

מִדְרָכָה מְכַסָּה אֶת כֻּלָּהּ.

שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ וְגַם עֲנָנִים

וּמֵאַחְרֵיהֶם קְבוּצַת כּוֹכָבִים

רוֹאִים וְתוֹהִים

הֵיכָן הַצְּמַחִים

שֶׁכֻּלָּם כינו עֲשָׂבִים.

עֲשָׂבִים יְלִידִים גָּדְלוּ כָּאן אֶתְמוֹל

חַמְצִיצִים רָבּוּ כָּאן לִמְצוֹץ.

עַגַלַת תִּינוֹקוֹת דָּחַפְנוּ בַּחוֹל

וּבַחֹרֶף נִתְקַעְנוּ בַּבּוֹץ.

מִשְּׁטַחֵי לְבֵנִים מִשְׁתַּלְּבוֹת

מְכַסּוֹת שְטִיחֵי מַרְגַנְיוֹת,

וּכְבָר אֵין יַבְלִית מְצוּיָה

שְכוּסְתָה בְּמִגְרָשׁ חֲנָיָה.

פֹּה וְשָׁם יֵשׁ סֶלַע

לֹא בְּלוֹק לְבֵנָה מִרְצָפָּה
פָּשׁוּט אֶבֶן שַׁיֶּכֶת לַטֶבַע

נִצֶבֶת כְּמוֹ מַצֵּבָה.

הֲגִינוֹת מְלִּפְנֵי הַבַּתִּים

עִיגוּלִים רִיבּוּעִים מֻשְׁקים

כֻּלָּם בְּצֶלֶם אָדָם

כְּבָר אֵינָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים.

יש...שלא...

.

יֵשׁ אוֹכֶל שֶׁלּא אוֹכְלִים

מִשְּׁקְּלוֹת שֶׁלא מֵרִימִים

בְּגָדִים שֶׁלא לוֹבְשִׁים

נָשִׁים שֶׁלא נוֹגְעִים

דְּבָרִים שֶׁלא אוֹמְרִים

מַיִם שֶׁלא מוֹזְגִים

מְקוֹמוֹת שֶלא רוֹאִים

אַנָשִים שֶלא פוֹגְשִים

כִּשְלוֹנוֹת שֶלא חָשִים

הַצְלָחוֹת שֶלא חָוִוים

שְׁקָּרִים שֶׁלא מְגַלִּים

אֱמֶת שֶׁלא יוֹדְעִים

חַיִים שֶלא.....

וּמֵתִים.

לא סיפרו לי

לָמָּה לא סִיפְּרוּ לִי
הַרְחֵק שָׁם בְּגָלוּת,
שֶׁהַשָּׁחוֹר הוּא קְצָת אָפוֹר
וְהָאֱמֶת אֵינוֹ סַגוּר.

שֶׁלּא רַק לָּנוּ יֵשׁ כִּיסִים
מִלֵּאִים בְּאוֹסֶף שֶׁל דְּבָרִים:
תְּמוּנוֹת דְּהוּיּוֹת
וְסַנְדָּלֵי תַּנַ"ךְ,
וְתְלַאי צַהוֹב צַבוּעַ
עַל גָּ'קֶט מַמָּשׁ קָרוּעַ
מִסָבִיב לַמַּרְפֵּקִים.
וְצַוָּוארוֹן בּוֹ מִתְפָּרֵק
אַךְ חוּטָיו נֶאֱחָזִים.

וְהַכִּיסִים...... אָכֵן כִּיסִים
וְרַק הֵם
לְלא חוֹרִים.

תסכול ואכזבה

...
אַכְזָבָה כְּבָר לּא נּוֹרָא
מוּל תִסְכוּל קָרֵב וּבָא.


יֵשׁ תְרוּפוֹת לְאַכְזָבָה
בְתוֹכָהּ נוֹתְרָה תִקְוָוה,
אַך כְאֵב מִתּוֹך תִסְכוּל
כְמוֹ גִידוּל לְלָא כָל גְבוּל.


הַכִיווּן שֶׁל אַכְזָבָה
מוּפְנֶה יָשִיר אֶל הַסְבִיבָה,
אַך הַשֶטַח שֶׁל תִסְכוּל
עָמוֹק בְּפְנִים...שָׁם הַחִלְחוּל.


שָׁם בְתוֹךְ אֵיזוֹר עִיכוּל
שוֹרֵף…כּוֹאֵב....הוּא הַקִלְקוּל,
צוֹרֵב וּמִתְיָיסֵר שָׁם הַיְיאוּש
צִירֵי עִינוּי מְלֵאֵי רִיגוּש.


בּעִקְבוֹת הַאַכְזָבָה
יֵשׁ אֶתְגַר לִפְעוּלָה,
יֵשׁ תוֹכְנִית וּשְאִיפוֹת
לִיצוֹר שִׁינּוּי בְּהַוַויוֹת.


אַך טִבְעוֹ שֶׁל הַתִסְכוּל
לִיצוֹר בְפְנִים הַמּוֹן בִילְבוּל
הַמֵבִיא לִכְלָל חִיסוּל
שֶׁל הֶגַיוֹן וְכָל שִיקוּל.


לְהִתְגַבֵר עַל הַתִסְכוּל,
לְהַבִיאוֹ לִכְלָל בִּיטּוּל,
מִלַּחָמָהּ יֵשׁ יְחִידָה :
לְהַחְלִיפוֹ בְאַכְזָבָה.


The way to handle frustration is to deal with it.

אני מתגעגע

כתבתי מתוך נוסטלגיה לבית הראשון שלנו ב"שיכון החדש" של קריית חיים שעברנו אליו לתקופה קצרה בשנת 1945 (או 46')

אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ
לַבַּיִת מְעֵבֶר לַפַּסִים,
לַגַדֵר הַנְּמוּכָה
לַשִׁיחִיָה הַצְּעִירָה
הַנִּשְׁעֶנֶת זְקוּפָה
עַל גָּדֵר לְבָנָה.

לַמֶּרְחָב הַשּׁוֹמֵם
מְעֵבְרוֹ שֶל גָדֵר
תַּחַת שֶׁמֶשׁ לְלא צְלָלִים,
הַפּוֹרֵשׂ אֶת הַחוֹל
הַנּוֹדֵד מִתְדַּרְדֵּר
וּמוּרְחָק עַד רַגְלֵי הַגַּלִים.

לְפַּסֵי הַרַכֶּבֶת
הַבּוֹרְחִים לַמֶרְחָק
נִבְלָעִים בְּהָרֵי הַחוּפִים
שְׁתֵי שׁוּרוֹת מַקְבִּילוֹת
עֵינָי עֲדַיִין רוֹאוֹת
וְאֵינֶנִּי זוֹכֵר רַכָּבוֹת.

לְעֵדֶר הַצאן
הַנִּדְבָּק לַגָדֵר
מְלָּקֵט צִמְחִיָה דַּלָּה,
ואַבָּא צוֹעֵק לָרוֹעֶה הַמְּבוּגָּר
חַוַואגַ'א מוּסָה...רוּח מִנ'הוֹן
וְצֵא נָא מַהֵר לַמִּדְבָּר.
וַאֲנִי בְּחַצִי גוֹבהוֹ
לא מֵבִין מָה בִּכְלָל נֶאֱמַר.

אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לַחֶדֶר הַבּוֹדֵד
בַּבַּיִת מְעֵבֶר לַפַּסִים,
וְהַרְבֵּה מֵעָלַי
לַשָּׁטִיחַ הַתָּלוּי
עַל הַקִּיר הַדְּרוֹמִי הַגָּלוּי
עִם גָּמָל וְגִבְעָה
שֶׁנּוֹצְרוּ בַּנּוּל
וְטִיפְּסוּ עַל קִיר בֵּיתִי
וּמַשְּׁהוּא נוֹסַף
שְאַרוּג מְטוּשְׁטָשׁ
וְחָרוּט בְּעוֹמְקֵי זִכְרוֹנִי.

נשכח ועזוב - אכזבתי מהפיכת היישוב מ-"כפר" ל-"פרבר"

,
נִשְׁכַּח וְעָזוּב
כָּאן בַּפִּינָה,
רִיבּוּעַ יָחִיד
שֶׁל חַיֵי אֲדָמָה.


אַנְדַּרְטָה נִסְתֶּרֶת
סְתָם מַצֵּבָה,
זֵכֶר עָלוּב
לְמָּה שֶׁהָיָה.


הַתּוּרְמוּס הָלַךְ
בָּרַח מֵהַכְּפָר,
הִרְבֵּינוּ בָּתִּים......
נוֹתַרְנוּ מִדְבָּר.


הַקַּרְקַע כּוּסְתָה
סְתָם נֶאֶטְמָה,
אַסְפַלְט הִשְׁתַּלֵּט
בִּמְקוֹם אֲדָמָה.


גְּדֵרוֹת מִבַּרְזֶל
אֲבָנִים מִשְׁתַּלְּבוֹת
מִגְרָשֵׁי חֲנָיָה
מִדְרָכוֹת מוּגְבַּהוֹת.


אוֹרוֹת הַלַּיִל מְבַצְבְּצִים
מִתּוֹךְ כִּיפּוֹת שֶׁל עַמּוּדִים,
וְרַק בְּהַפְסָקוֹת חַשְׁמַל
רוֹאִים הַדְרָן שֶׁל כּוֹכָבִים


נִשְׁכַּח וְעָזוּב
כָּאן בַּפִינָּה,
רִיבּוּעַ יָחִיד
שֶׁל חַיֵי אֲדָמָה.


אַנְדַּרְטָה נִסְתֶּרֶתּ
סְתָם מַצֵּבָה,
זֵכֶר עָלוּב
שְׁמָּחָר יְכוּסָה.


כָּךְ סִיַּימְנוּ אֶת חַיֵינוּ
מוּל קִידְמָה אֵין אַף מִיסְתּוֹר.
מֵעָפָר הִגַּעְנוּ
לְאַסְפַלְט נַחֲזוֹר.

היכן אתה

.
הֵיכָן אַתָּה בּוֹרֵא עוֹלָם
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ.......
וּמִי בִּכְלָל הִמְצִיא אוֹתְּךָ
וְגַם אִיפְשֵׁר לְךָ לִפְרוֹשׁ.


וְלָמָּה לִי מוֹדֶה אֲנִי
עַל טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ,
הֲרֵי בִּיקּוּר הוּא קַטְלָנִי
בְּתּוֹךְ מִשְׁכָּן כְּבוֹדֶךָ.


אָז אֵיפה הוּא הָרַחֲמָן
עִם זְרוֹעַ נְטוּיָּה......
לְאָן בָּרַח כְּשְבָּא הַזְּמַן
לִיצוֹר נִיסִּים וְנֶחָמָה.


מָה טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ
מְלֵּאֵי דָּם מִשְׁכְּנוֹתֶּיךָ,
וְאַתָּה בִּכְלָל לא שָׁם
אוּלַי בְּחוֹפֶשׁ....
נֶעְלָם.


מִסְתַּבֵּר, אַתָּה בָּרַחְתָּ......
אוּלַי נִרְדַּמְתָּ וְחָלַמְתָּ
עַל שִׁבְעָה רִיבּוֹא שָׁנִים רָעוֹת.....
כְּדַאי לָסֶגֶת, לא לִרְאוֹת.


אַךְ אֲנַחְנוּ לא נָטַשְׁנוּ
לא עָזַבְנוּ
.............לא יָכוֹלְנוּ.....
וְחִיפַּשְׂנוּ אֶת חֲרוֹן אַפֶּיךָ
וְזָעַקְנוּ עוֹד אַיֶיךָּ.

כָּךְ לָמַדְנוּ אֶת הַלֶּקַח
וְנָפַל הַאַסִימוֹן.
רוֹעַ יִתְקַיֵּים לַנֶּצַח
וְרַק בָּנוֹ פִּתָרוֹן.


אָדוֹן עוֹלָם כְּלָל לא מַלַךְ
בְּטֶרֶם כָּל יִיצּוּר נִבְרָא
וְאִם אָכֵן הוּא כֵּן נִמְלַךְ
כִּכְלּוֹת הַכּל.....
מַלַךְ נוֹרָא.


אוּלַי הָיָה
אַךְ לא יִּהְיֶה
בְּלִי רֵאשִׁית וּבְלִי תַּכְלִית
מִשְׂרַתוֹ כְּבָר לא תִּחְיֶה,
הַשְכִינָה טַלִית שוּלִית.


הוּא לא הָעוֹז בְּעֵת צָרָה
אֵלִי, אֵלִי לא גּוֹאֲלִי.
נָטַשׁ אוֹתִי בְּיוֹם אֶקְרָא
אֵינוֹ נִסִּי
נִמְאַס כְּבָר לִּי.